החלטה בתיק מ"ת 39227-06-12

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לפשע. למשיב מס' 2 מיוחסת גם עבירה של החזקת סכין.

2.         על פי כתב האישום, בוצעו העבירות ביום 21/02/12, לאחר שהמשיבים קשרו קשר יחד עם קטין (כנגדו הוגש כתב אישום נפרד) לבצע שוד של חנות תכשיטים ברח' פאולוס השישי בנצרת.

3.         כתב האישום מתאר כי המשיבים נכנסו לחנותו של תושב העיר, כבן 58, המוכר להם, כשעל ראשיהם פאות נכריות, על פניהם משקפי שמש ועמם שני תיקים, סכין, גז מדמיע ומברג. הקטין הגיע באותו זמן אל קרבת החנות כשהוא רוכב על קטנוע ועל ראשו קסדה המסתירה לחלוטין את פניו.

המשיבים נגשו לחנות, לחצו על זמזם בכניסה ולאחר שהמתלונן, שהיה בחנות לבדו, פתח להם, הם נכנסו פנימה. הקטין הגיף את דלתות הברזל של החנות כדי שלא ניתן יהא לראות את הנעשה בחנות. המשיב מס' 2 ניגש אל המתלונן שעמד מאחורי דלפק המכירה, שאל אותו שאלה, ומיד נכנס אל מאחורי הדלפק, התנפל על המתלונן המופתע, הצמיד סכין לצווארו  ודחף אותו בכוח לכיוון חדרון פנימי בחנות בו ממוקמת כספת.

המשיב מס' 1 מיהר לעזור למשיב מס' 2 להתגבר על המתלונן ובעוד המשיב מס' 2 מצמיד סכין לצווארו,  התיז  משיב מס' 1 גז מדמיע על פניו ועיניו של המתלונן.

המתלונן נאבק במשיבים ותוך כך נחבט ראשו במדף, וצווארו נשרט מהסכין שהצמיד לו משיב מס' 2. המשיבים גם איימו לחסל את בנו של המתלונן, כאשר זה אמר להם כי בנו אמור להגיע.

המשיבים הצליחו לדחוף את המתלונן, שראייתו נפגעה בשל הגז המדמיע, אל פנים החדרון הפנימי שבחנות, שם רוקנו אל התיקים שהביאו, תכשיטים רבים מתוך הכספת שהייתה פתוחה.

משיב מס' 2 החזיק במתלונן בחדר הפנימי, ואילו משיב מס' 1 פתח במפתחות שלקח מהמתלונן את המגירות בדלפקי הזכוכית שבחנות, ורוקן אל תוך התיקים שהביא תכשיטים רבים. משיב מס' 1 אף שבר במברג את אחד מחלונות הדלפק ולקח תכשיטים מחלון התצוגה הפונה לרחוב.

בכל הזמן הזה עמד הקטין מחוץ לחנות, והיה בקשר טלפוני עם משיב מס' 1 על מנת להבטיח את הימלטות המשיבים מהמקום ללא הפרעה.

לאחר שסיימו לרוקן את תכולת החנות, יצאו המשיבים החוצה, עם התיקים המלאים בתכשיטים, צעדו במהירות אל כיוון רחוב פנימי שם החנו מבעוד מועד רכב וברחו מהמקום בנסיעה.

הנאשמים נטלו מהחנות תכשיטי זהב ואבני חן שערכם נאמד בסך העולה על 1,200,000 ש"ח.

כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמה למתלונן היפרפימיה בלחמית עין שמאל ושריטה באורך 4 ס"מ בצווארו.

4.         אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ביחס למעשים המיוחסים למשיבים, המקימים גם עילת מעצר סטטוטורית בשל מסוכנותם. המחלוקת היחידה נוגעת לשאלה, האם ניתן להורות על שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

5.         ב"כ המבקשת סבורה כי על אף היותם נטולי עבר פלילי, הרי נוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, אין חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותם. לעומתה, סבור ב"כ המשיבים, כי אין מדובר במקרה אלימות מן המדרג הגבוה, לא נגרמו למתלונן חבלות וגם במקרים חמורים יותר, לטענתו, שוחררו נאשמים לחלופת מעצר.

6.         ב"כ המשיבים עתר לשחררם לחלופה בחיפה, בפיקוח של שני ערבים, אביהם של המשיבים וחמו של אחד מהם.

7.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה כי בשים לב למידת הסכנה הנשקפת מן המשיבים לציבור, אין חלופה שתוכל לענות על תכלית המעצר.

8.         המעשים המפורטים בכתב האישום, לגביהם קיימות, כאמור, ראיות לכאורה, המבססות פוטנציאל סביר להרשעתם של המשיבים, מלמדים על תכנון מוקדם ומוקפד, של מעשה שוד נועז ואלים. המעשים בוצעו לאור יום, תוך קשירת קשר, לרבות עם קטין שתפקידו היה לשמור מחוץ לחנות ולהתריע.

9.         אמנם לא נגרמו למתלונן חבלות חמורות, אולם מתוך עובדות כתב האישום עולה כי בניגוד לטענות הסנגור, מדובר במקרה שוד שנסיבותיו הינן מן החמורות ביותר במדרג העבירה, וייתכן שרק משום האימה והפחד שהטילו המשיבים על המתלונן, נסתיים האירוע מבלי שהמשיבים מימשו את איומיהם.

10.       על פי טיעוני ב"כ המבקשת, המתלונן היה נתון במצב נפשי חמור לאחר השוד, עד כי קשה היה לקבל ממנו גרסה מפורטת באשר לתיאור השודדים, והמשטרה נעזרה בסרט המתעד את האירוע.